<h1>ספר התרומות שער נ' חלק ג'</h1>
<h2>דף יד:</h2>
ודוקא שליח שעשאו בעדים הוא שאם רצונו לשלח נפטר מאחריותן, אבל בדיוקני אינו משלח, ואם שלח עדין עומד באחריות המשלח עד שיגיע לידו של מלוה. וכדגרסינן [ב"ק ק"ד ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפי' עדים חתומים עליה. פירוש, כגון שכתבו העדים למטה בשטר זה אנו פלוני ופלוני מעידים שפלוני אמר לנו שזו הדיוקני שלי הוא, אבל לא הודיענו מה כתוב בשטר. ור' יוחנן פליג עליה דשמואל ואמר דאם עדים חתומים עליה משלחין ונפטר הלוה מאחריות הממון. וכתב הרי"ף דהלכתא כשמואל דסבירא ליה דאין משלחין בדיוקני ואפילו בעדים החתומים עליה. דלא דאמי לשליח שעשאו בעדים, דהתם העדים יודעים עיקר השליחות אבל כאן בדיוקני אין להם ידיעה כלל בגוף העדות ואצורתא קא מסהדי ולא אשליחותא, ולפיכך אם שלח על דרך דיוקני עדים הם באחריותו. ומלתא צריך עיון אי צריך למכתב התקבלתי בשליח שעשאו בעדים. ותו נמי איסתפקא לן אי סגי נמי בהתקבלתי, משום דקשיא לן ההיא דגרסינן עלה דהא דיוקני ולשמואל מאי תקנתיה, ומהדר כי הא דר' (אבהו) [אבא] הוה מסיק זוזי בדר' יוסי בר חמא א"ל לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהלאי, א"ל רבי אמי כתב לך התקבלתי א"ל לא, א"ל זיל ברישא ולכתוב לך התקבלתי, לסוף א"ל אי כתב לך התקבלתי לאו כלום הוא ולא מפטרנא מאחריות הדרך, דדילמא אדאתי שכיב ר' אבא והתקבלתי דר' אבא לא כלום הוא משום דהא נפיל זוזי קמי יתמי ולית להו כח בהנהו זוזי, אלא מאי תקנתיה א"ל ניקנינהו ניהלך אגב ארעא דמטבע הואיל ואיתיה בעין מקני אגב ארעא, וזה החוב כבר הגיע זמנו והיו המעות בעין, ותא את כתוב לן התקבלתי. פירוש, ואם ימות אחר כך אין לנו בכך שהרי נסתלקו הוא ויורשיו מכל זה הממון. וכי הא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפא זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל אגב אסיפא דביתיה. ופירש הרב אבן מגש בהקנאה גמורה ולא בתורת הרשאה. וכי אתא נפק לאפיה עד תוך כדי שלא יחזיק בהם לעצמו.
ומפני זה שמצאתי על מימרא דאין משלחין מעות בדיוקני יש לנו לברר בשליח שעשאו בעדים דהוי שליח אי חיישינן לדילמא מאית משלח ולכל הני חששי דאמרן. ומסתברא ודאי דלא חיישינן. ותחלה נברר שאין לנו לחוש ולטעון טענת חזרה, כלומר שיאמר הלוה אולי חזר בו משליחותך ובטלו, דאע"ג דאי מבטל ליה מצי לבטוליה, וכמו שכתב הר"ר יצחק בהלכותיו בשם מר רב יהודאי גאון בפרק מרובה, אפילו הכי בטענת שמא לא מצי למידחייה עד דמייתי ראיה דבטולי בטליה, דמסתמא אמרינן כי היכי דחזקת שליח עושה שליחות הכי נמי אמרינן חזקת ב"ה מעמידו בשליחותו. ותדע לך שכן הוא, שהרי הולך מתנה לפלוני דק"ל [גיטין י"ד ע"ב] דאמרינן בה הולך לאו כזכי ואי בעי למהדר מצי מהדר ליה ואפילו הכי מסתמא אזיל שליח ויהיב ליה למקבל מתנה ולא חייש לחזרה, דמסתמא אוקמיה אחזקתיה שעומד בדיבורו, ולפיכך חיישינן לעובדא דרבי אבא דחשש למיתה ולא חשש לחשש חזרה, והם הכי נמי לחשש מיתה לא חיישינן. וכן כתב בעל העטור סופרים דבהאי טענה לא מצי למידחייה, דאע"ג דרבא חשש למיתה, התם הוא משום דעשאו שליח לקבל ממנו מעות פקדון שלו שהן בעין בדיוקני שלו שהפקיד אצלו, ובהא מתוקמא פלוגתייהו דשמואל ורבי יוחנן גבי שינוי בלחוד דפליגי. והיינו דקאמר אפילו עדים חתומין על אותו אסימון אין משלחין, משום דאין סימן למטבע וחייש דילמא אתי לחלופי זוזי בזוזי אחריני דגריעי מיניהו ואי מית אתו יתמי וקא מערערי על הלין זוזי דליתנהו הנהו זוזי דאפקיד ליה אבוהון, והילכך בעי לאקנוניהו ניהליהו אגב ארעא כי היכי דלסתלק מיניהו ערער דידהו. דבשלמא אם היה בחיים הוא לא היה מעיז פניו לתבוע מה שאינו שלו, אבל כיון דמית לבניה חיישינן. ולא גרסינן בכל הני עובדי דמסיק בהו זוזי שיהיה ענין הלואה אלא הוו ליה זוזי והם כזוזי דפקדון. אבל שליח שעשאו [ב]עדים לקבל מן הלוה מה שפרע לו בשביל המשלח או לקבל שאר מטלטלין שהפקיד לו שיש להם סימן בכולהו לא חיישינן לחשש מיתה, דאטו משום דזכו ביה יורשים מתבטל התקבלתי דאבוהון ושליחותא דאבוהון דעבד כשהיה בחיים, וכי מי גרע שליח שעשאו בעדים מאפטרופוס שמינהו אבי יתומים שכל מה שיעשה ויקבל מן הנפקדים של הממנה אותו יהא עשוי ומקובל על היתומים, אלא לאו ש"מ דדיוקני ושליח שעשאו בעדים ליכא חששא ובהתקבלתי לחודיה סגיא, דליכא למיחש לדילמא בהדי דאתי שכיב והתקבלתי דשליח בעדים לאו כלום הוא. וכ"ש להרשאה שכתוב בה זיל דון והנפק לנפשך שאין לנו לחוש בכך דדילמא מאית והרשאתו לאו כלום הוא. ולא עוד אלא אפילו בשליח שעשאו בעדים גרידתא אם קדם המעות ונתן לידו ואחר כך נודע שכבר חזר ובטל שליחותו של שליח ונאנסו המעות מיד השליח פטור הלוה, מ"ט משום דמצי למימר ליה אנא אשליחותא דידיה סמכי ואסהדי סמכי ואת הוא דפשעת דהדרת בך, דמידע ידעת דאנא מסרנא ליה ואדעתא דאמסור ניהליה שדרת ניהליה בסהדי ולא אתבעי לך למהדר בך ביה ומשום הכי פטור. ומש"ה חשש רבא לחשש מיתה ולא חשש לחשש חזרה. וכ"ש כי אתי ליה באורכתא דלא מצי למדחי ליה לא בטענת חזרה ולא בטענת מיתה אלא א"כ נודע שחזר בו. זהו הנראה לנו. וכן הוא דעת הרב בעל העטור ז"ל.
אבל דעת הראב"ד ז"ל [תמים דעים סי' ס"ג] ששליח שעשאו בעדים ומעות בדיוקני וחתום עליו עדים חדא מילתא נינהו, וכי קתני שמואל אין משלחין מעות בדיוקני וקי"ל כותיה לאו למימרא אלא דאי שדרינהו לא יוכל להפטר מן האונסין. וכך פירושה, אין משלחין בדיוקני אפילו כתב לו שטר שליחות וכתב לו צורתו עליה לאות והחתים עדים על השליחות ועל הדיוקני, אפילו הכי קתני אין משלחין, פירוש כדי שיוכל להפטר ולהנצל מאונסין, מ"ט דילמא אדאתי שליחא לגבי מריה דפקדונא שכיב מריה דפקדונא ונפלי זוזי קמי יתמי ושליחותא דידיה לאו כלום הוא. ור' יוחנן אמר עדים חתומים עליה ועל השליחות משלחין, דכיון דטרח כולי האי למפטריה בכל ענין הוא דעבד בין מיניה בין מירתיה. ולית הלכתא כר' יוחנן אלא כשמואל, ולית ליה תקנתא לחשש מיתה אלא בהקנאה דהרשאה כעובדא דרבא ורב ספרא בזוזי דרבי אבא, דההיא התקבלתי דהתם הרשאה הויא דמתקריא אורכתא, והקנאה בעובדא דרב פפא דהקנה ליה זוזי אגב אסיפא והיא היתה הרשאה כמו כן. וא"ת א"כ דהרשאה הוה הא קי"ל [ב"ק ע' ע"א] דשליחא שויא ואי תפס מפקינן מיניה, הילכך אמאי נפק לאפיה עד תוך. [י"ל] דלא בעי למיקם בהדי לדינא, אי נמי משום כבודו, אי נמי משום שמחתו, ע"כ. נמצא לפי פירושו שפירש בדיוקני כמו שכתבנו שיותר הוא דיוקני משליח שעשאו בעדים, ואפילו הכי איכא כל הני חששי דמיתה אא"כ בא השליח בהרשאתו. וכבר הארכתי בזה בספרי הנקרא זכרונות פרק הגוזל קמא. גם כתב הרב אברהם ב"ר יצחק כי יש לדקדק מה כתוב באותו דיוקני, ואפשר דכתיב ביה אמרי לי לפלוני באפי סהדי דליקבל הני זוזי מידך וליתביה ניהלי, אבל אי כתב בפירוש שדר לי זוזי בהדי פלוני אפטר ליה, ובאורכתא נמי אי אדאתי שכיב אבטיל ליה ההיא שליחותא, ע"כ.
<h2>דף עח:</h2>
ויש לברר אם אמר לו המלוה ללוה מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד פלוני וזה אמר לו פה אל פה פנים אל פנים וכן עשה, ונאבדו או נאנסו מן השליח, בזה ודאי אפילו היה השליח שוטה או קטן או גוי שאינן בני שליחות אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו. וכן כתב הרב בהלכותיו [ב"ק ל"ז ע"ב בדפי הרי"ף] וז"ל, והיכא דא"ל חד לחבריה פה אל פה שדר לי זוזי בהדי פלוני ושדרינהו ניהליה בהדי פלוני ואתניסו פטור מלשלם, דתנן בהשואל א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או שאמר לו המשאיל הריני משלח לך ביד בנך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלח ומתה חייב. פירוש, שהרי צוהו לשלחה לו ביד אלו ומיד כאלו נטלה הוא מידו ונתחייב באונסיה. וכן בשעה שמחזירה. פירוש, אם בקשה ממנו המשאיל וצוה לשלחה ביד אלו מיד נפטר מאונסין משעה שקבלו אותה אותן שלוחין. ודוקא עבדו עברי, אבל אם אמר לו המשאיל בשעת חזרה שלח ושלחה ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו שלח בידו אם מתה בדרך חייב השואל, שיד העבד כיד רבו, דהא קני ליה גופיה וכאלו לא יצאה מיד השואל דאמי. והכי איתא בפרק השואל [ב"מ צ"ט ע"א] דמוקי לה בעבד עברי. וכן פסק הר"מ ז"ל בהלכות שאלה [ריש פ"ג]. ומיהו אם אמר לו שלח ביד גוי פלוני או שוטה או קטן פלוני דלא קני ליה גופייהו פטור השליח. וכן פסק הר"מ ז"ל בספר קנין [שלוחין פ"ב ה"ג] שהאומר לחברו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחהו לי ביד פלוני אפילו הוא קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו, ע"כ. ומדנקט קטן ה"ה לגוי או לשוטה.
אבל הרמב"ן כתב לי שאין המשלח פטור עד שיוציאם מרשותו לרשות המלוה או המפקיד, כדרך שאמרו בשאלה כך אמרו בחזרה, וכדתנן בהשואל אמר ליה שלחה לי וכו', ואוקימנא בגמ' בעבד עברי, אבל בעבד כנעני לא. וכן סיפא דקתני וכן בשעה שמחזירה אם אמר לו שלח ושלחה ביד עבד כנעני חייב השואל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל, וש"מ שאין המחזיר פקדון או מלוה נפטר אע"פ שאמר לו בעל הממון שלח עד שישלח ביד האדם הראוי להיות שלוחו. וכן בדין, לפי שלא יצתה מרשות של שומר. והרי אמרו זרוק לי חובי אפילו קרוב לו חייב [גיטין ע"ח ע"ב], וכ"ש שולח ביד גוי או שוטה, הילכך אינו פטור עד שיאמר לו בפירוש שלח לי ביד גוי פלוני והפטר, ע"כ.
